ע"מ
בית הדין הצבאי לערעורים
|
1038-13
16/01/2013
|
בפני השופט:
סא"ל רונן עצמון
|
| - נגד - |
התובע:
אנס מחמוד מוצטפא בני עודה
עו"ד טארק ברגות
|
הנתבע:
התביעה הצבאית
עו"ד סגן רועי בן ארי
|
| החלטה |
כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו פעילות בהתאחדות בלתי מותרת, נשיאת משרה בארגון החמאס ועבירה כנגד הסדר הציבורי. שתי העבירות הראשונות נעברו בשנים 2004 עד 2007, והתביעה לא חולקת על כך שאין בהן עילה למעצרו של המשיב כיום. העבירה השלישית עניינה בכך שהעורר נענה לפנייתו הטלפונית של אסיר - מחמד בני עודה - טען עבורו כרטיס חיוג סלולארי בסך 60 ש"ח, ולאחר מכן קיבל תשלום מאביו של האסיר.
בית המשפט קמא קיבל את בקשת התביעה ועצר את המשיב עד תום ההליכים נגדו.
ההגנה מיהרה לערור על החלטה זו, ובדיון בפניי טען הסנגור המלומד כי אין ראיות לכאורה ואין עילה למעצר העורר. כתב האישום מבוסס רק על אמרתו המשטרתית של העורר, בה הודה במספר מעשים שיכולים להוות עבירה. להודאה זו אין חיזוק ראייתי כלשהו. האסיר שעבורו טען לכאורה את כרטיס החיוג נחקר והכחיש כי שוחח בטלפון עם העורר. מלבד זאת, העבירה בה מדובר אינה חמורה ואינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים.
התובע ביקש לדחות את הערר, וטען כי העובדה שמחמד בני עודה, שאת שמו מסר העורר בחקירה, אכן כלוא מזה מספר שנים בכלא הישראלי היא חיזוק מספיק להודאת העורר, ולכן יש די ראיות לפחות להצדקת המעצר בשלב זה. סיוע לאסירים ביטחוניים להשתמש בטלפונים ניידים מתוך הכלא יוצר סיכון משמעותי לביטחון הציבור, ומצדיק מעצרו של נאשם שסייע להם.
עיינתי בחומר הראיות, ומצאתי כי צדק הסנגור בטענתו: הראיות היחידות לביסוס פרט אישום 3 הן אמרת הנאשם - שבה הוא מודה כי אסיר בשם מחמד בני עודה התקשר אליו מן הכלא וביקש ממנו להעביר לחשבונו כרטיס חיוג, וכי אביו של מחמד שילם לו על כך - והעובדה שבכלא הישראלי אכן יושב אסיר ששמו מחמד בני עודה. מחמד עצמו הכחיש בתוקף את הטענה כאילו התקשר אל העורר מן הכלא בשלב כלשהו.
גם אם אצא מנקודת ההנחה כי יהיה שופט שיקבל את טענת התביעה, לפיה קיומו של אסיר ששמו מחמד בני עודה הוא תוספת ראייתית בעלת משקל להודאת העורר, עדיין איני רואה סיכוי סביר להרשעה במקרה זה. ראשית, האסיר מחמד בני עודה עצמו מכחיש את עצם ההתקשרות עם העורר. יהיה צורך להוכיח כי הוא שקרן כדי לנסות להרשיע את העורר. שנית, מחמד בני עודה מסר בחקירתו כי הוא מכיר אדם נוסף ששמו זהה לשלו, וייתכן שהוא שהתקשר לעורר והתחזה כאסיר; למיטב הבנתי טענה זו לא נבדקה. שניים אלה גורעים רבות ממשקל ראיות התביעה בעניין האישום השלישי.
מסיבה זו אני סבור כי הראיות הקיימות אינן מהוות תשתית מספקת להרשעה ולהצדקת מעצר עד תום ההליכים. למעלה מן הדרוש אציין, כי גם אם היו ראיות לכאורה, ואף עילת מעצר של מסוכנות, בשל הסיוע שנתן העורר לכלוא שהעורר חשב כי הוא עשוי להיות חבר בג'יהאד האסלאמי, במקרה זה בגלל אופיו הקל של הסיוע והעובדה שמדובר בעזרה חד-פעמית ולא בהיקף גדול, ניתן היה להסתפק בחלופת מעצר.
העורר יוכל אפוא להשתחרר בתנאי שיפקיד סכום של 5,000 ש"ח, שיבטיחו את התייצבותו להמשך משפטו. בהתאם להחלטת בית המשפט הצבאי שומרון, העורר מזומן לדיון הקראה ביום 23/1/13. יש להחתימו על קבלת זימון למועד זה לפני שחרורו מן הכלא. בהמשך המשפט זימון העורר באמצעות סנגורו יהווה זימון כדין.
ניתנה היום, 16 בינואר 2013, ה' בשבט התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.
שופט